גזר דין בתיק ת"פ 33-08

כתב אישום זה הוגש בתחילה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ביום 30/12/07 ומספרו היה פ-525/07. בתאריך 10/1/08 החליטה כב' השופטת אורלי סלע - סגנית הנשיא, על העברת התיק לבית הדין לעבודה בחיפה והוא קיבל את המספר פ-33/08.

בתאריך 16/6/09 הוגש לבית הדין בחיפה כתב אישום מתוקן נגד הנאשמת - חברת "חישתיל עפולה (1989) בע"מ" והנאשמים יחזקאל דגן וחיים שוורץ. ביום 25/2/10 מחק כב' הנשיא רמי כהן את הנאשמים יחזקאל דגן וחיים שוורץ מכתב האישום.

ביום 16/12/10 כפרה הנאשמת בעובדות שבכתב האישום.

הכרעת הדין ניתנה ביום 21/10/12 ובה נקבע, כי במועד עריכת הביקורת ביום 30/12/02 היו קיימים ליקויים במבנה שהיה מיועד למגורי העובדים. הליקויים שנמצאו במבנה לא הסתכמו בלכלוך ולא היו קשורים להתנהלות העובדים והקפדתם על הניקיון. במקום לא היו מספיק אסלות ומקררים לכמות העובדים שגרו במבנה, התאורה לא היתה מספקת, לא התה הסקה במקלחות, שטח המטבח וחדר האוכל לא היה כנדרש בתקנות, לא היה מקום לכל העובדים הזרים בפינת האוכל ולא היו אמצעי כיבוי אש והוראות הדרכה בשפתם. על כן, הורשעה הנאשמת בהעסקת עובדים זרים מבלי להעמיד לרשותם מגורים הולמים, עבירה לפי סעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים. הנאשמת הורשעה בהעסקת 11 עובדים זרים מבלי לספק להם מגורים הולמים.

העבירה בוצעה ביום 30/12/02 וכיום אנו נמצאים 10 שנים לאחר מועד ביצוע העבירה בה הורשעה הנאשמת. כתב האישום הוגש לאחר שהנאשמת ביקשה להישפט. ב"כ המאשימה לא נתן כל הסבר לבית הדין לשיהוי הניכר בהגשת כתב האישום במקרה הנוכחי רק בתאריך 30/12/07. במהלך כל חמשת השנים שחלפו לא ערכה המאשימה חקירות כלשהן או השלמות חקירה שהצדיקו את העיכוב בהגשת כתב האישום. גם הסיבה להגשת כתב האישום המתוקן ביום 16/6/09, לאחר שש וחצי שנים ממועד ביצוע העבירה, וזאת לצורך צירוף שני נושאי משרה בחברה ואשר נמחקו מכתב האישום ביום 25/2/10 - לא הובאה לידיעת בית הדין.

הקנס המקורי במועד ביצוע העבירה היה 5,000 ש"ח בגין כל אחד מהעובדים הזרים, סך הכל 55,000 ש"ח. כיום הקנס המרבי עומד על סך של 476,000 ש"ח.

ב"כ המאשימה מבקש לגזור על הנאשמת את מלוא הקנס המרבי, לאור ניהולו המלא והארוך של ההליך וכן לחייב את הנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי.

ב"כ הנאשמת טען בלהט בבית הדין, כי מדובר כאן בעינוי דין. הגשת כתב האישום המתוקן היה הליך מיותר והמאשימה אפילו לא טרחה למסור לנאשמים שצורפו את כתב האישום המתוקן ולכן הם נמחקו מכתב האישום. על כן, לאור התמשכות ההליכים, הוא ביקש להקל בעונשה של הנאשמת.

הליקויים שנתגלו תוקנו ומאז ועד היום לא הורשעה הנאשמת בביצוע עבירה דומה.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה ולאור העובדה כי הפגמים תוקנו בזמנו, וכי מדובר בהרשעה על עבירה מיום 30/12/02, אני סבורה כי אין להטיל את הקנס המרבי על הנאשמים כבקשת ב"כ המאשימה. אין להעניש את הנאשמת על התמשכות ההליכים כבקשת ב"כ האשימה, כי למעשה המאשימה אחראית להתמשכות ההליך ולא הנאשמת. תחילה הוגש כתב האישום לאר חמש שנים, אחר כך תוקן כעבור שנה וחצי נוספים ורק ביום 16/12/10 בוצעה לבסוף ההקראה והנאשמת כפרה.

לאור האמור לעיל - אני דנה את הנאשמת לתשלום כספי בסך של 80,000 ש"ח. הקנס ישולם בתשלומים חודשיים שווים של 5,000 ש"ח כל אחד וזאת החל מיום 1/2/13 ואילך.

כמו כן, אני מחייבת את הנאשמת מכח סעיף 72 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה, מושא כתב האישום הנוכחי, תוך תקופה של שלוש שנים מיום מתן גזר הדין, שאם לא כן יושת עליה הקנס המקסימלי לו עתרה המאשימה, בסך של 476,000 ש"ח, בתיק זה.

גזר הדין יישלח לצדדים בדואר.

ניתן היום,  י"ח טבת תשע"ג, 31 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: